📊 סקר דעות · survey-poll

🧄
סקר כיתתי · חגים ומועדים

ראשי שום ובני בכורי

שיעור של הרב יהודה טאוב

קריאת "קדש לי כל בכור" בפסח, מחלוקת הבכורה בין ישראל למצרים, ולמה מחלקים ראשי שום בפדיון הבן

תוצאות השיעור3 פרקים · 10 תשובות · 32 פסקאות

איך מתחלק השיעור? (לפי היקף כל פרק)

פסחפדיון הבןבכוריציאת מצריםתפיליןדן לכף זכות
שאלה 1/3טרם הצבעתם

📜 קריאת התורה בחול המועד

איזו תשובה מהפרק הזה הכי מדברת אליכם? (העמודות: חלקה של כל תשובה בפרק, לפי מספר מילים)

📋 התשובות המלאות

א💰

"עם כסף אני יכול לקרוא"

בשורה אחת: אפשר לדון לכף זכות גם משפט שנשמע כמו חוצפה גמורה.

את סדר הקריאות בתורה בימי הפסח זוכרים בסימן: "מְשַׁךְ תּוֹרָא, קַדֵּשׁ בְּכַסְפָּא, פְּסֹל בְּמַדְבְּרָא, שְׁלַח בּוּכְרָא". כל מילה רומזת לפרשה שקוראים באחד הימים. קשה לזכור, ולכן צריך סימן.

על זה מסופר סיפור משעשע. בחול המועד פסח ניגש גבאי לבחור צעיר וביקש ממנו לקרוא בתורה. הבחור ענה: "עם כסף אני יכול לקרוא". הגבאי חזר הביתה כועס: תראו לאן הגיע הדור! ביקשתי ממנו לקרוא כמה פסוקים, והוא דורש תשלום!

אחד מילדיו שאל: אבא, מה בדיוק הוא אמר לך? והאב חזר על המשפט. אמר לו הבן: אבא, אני אגיד לך למה התכוון. הבחור אינו מכיר את כל הפרשות. הוא אמר לך: אם היום קוראים "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה" – את זה אני יכול לקרוא, כי אני מכיר את הקטע. אבל את שאר הקריאות אינני יודע.

זו דוגמה נפלאה לכך שאפשר לדון לכף זכות גם משפט שנשמע בתחילה כמו חוצפה. לפני שכועסים, כדאי לשאול: אולי הוא התכוון למשהו אחר לגמרי?

ב📅

פדיון הבן ביום הקריאה

בשורה אחת: ביום השלישי של פסח קוראים "קדש לי כל בכור", ומי שעושה בו פדיון הבן זוכה לצירוף נדיר.

ביום השלישי של פסח קוראים בתורה "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר". והובא בשיעור דבר מעניין: זו כמעט ההזדמנות היחידה שבה אדם יכול לעשות פדיון הבן באותו יום שבו קוראים בתורה את פרשת פדיון הבן.

למה? כי במהלך השנה קוראים את הפרשה הזאת בפרשת בא, בשבת. ובשבת אין עושים פדיון הבן, שהרי אין נותנים כסף בשבת. ולכן הצירוף הזה נדיר מאוד, והוא יכול לקרות בעיקר אם יוצא לאדם לעשות פדיון הבן בחול המועד, ביום שקוראים בו "קדש לי כל בכור".

הרב סיפר שהיה פעם בפדיון הבן כזה, ואחד המשתתפים עמד ואמר: דעו לכם, אנחנו נמצאים ברגע נדיר. אבל הפרשה הזאת אינה שייכת רק למי שיש לו בן בכור. היא שייכת לכל יהודי.

ג📦

הפרשה הראשונה בתפילין

בשורה אחת: "קדש לי כל בכור" היא הפרשה הראשונה בתפילין, ולכן היא נוגעת לכל אחד.

איך יודעים שהפרשה הזאת נוגעת לכל יהודי? כי כל יהודי מניח אותה על ראשו בכל יום. בתפילין של ראש יש ארבע פרשות. ומה הפרשה הראשונה? לא "שמע ישראל", כפי שהיינו אולי חושבים, אלא "קדש לי כל בכור". גם לפי שיטת רש"י וגם לפי שיטת רבנו תם, זו הפרשה הראשונה.

זה פלא. הייתי מצפה ש"שמע ישראל", פרשת האמונה, תעמוד בראש. ובכל זאת מקדימים לה את פרשת הבכור. מה מונח בה, שהיא ראויה להיות הראשונה?

ויש עוד שאלה. מסופר שפעם נכנס יהודי לגאון רבי יוסף שלום אלישיב, ושאל: איך מקיימים את המצווה "קדש לי כל בכור"? בבהמה מובן: מסמנים את הבכור, ובזמן המקדש מביאים אותו לכהן. אבל באדם – מה פירוש "קדש לי"? הוא הרי נפדה. הרב שתק זמן רב. הגבאי חשב שהשואל מטריד את הרב, ורצה להוציא אותו. אבל הרב אמר: למה אתה מוציא אותו? הוא שאל שאלה טובה, ואני מחפש לה תשובה. כנראה יש כאן מצווה בפני עצמה, ויש להבין מהי.

שאלה 2/3טרם הצבעתם

👑 מי הבכור?

איזו תשובה מהפרק הזה הכי מדברת אליכם? (העמודות: חלקה של כל תשובה בפרק, לפי מספר מילים)

📋 התשובות המלאות

א⚡

המכה שנשארה בתפילה

בשורה אחת: מכל עשר המכות, מכת בכורות היא שנזכרת בתפילה בכל יום.

כדי להבין, נסתכל במכות מצרים. היו עשר מכות: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך ובכורות. ובכל זאת, בתפילה היומית אנחנו מזכירים מכה אחת במיוחד: "מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ... כָּל בְּכוֹרֵיהֶם הָרָגְתָּ, וּבְכוֹרְךָ גָּאָלְתָּ". רק מכת בכורות נשארה בתפילה של כל יום.

יש כאן משהו מיוחד. ועוד לפני המכות, כשה' שולח את משה לפרעה, הוא אומר: "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל". לא רק הבכורים של ישראל, אלא כל עם ישראל נקרא "בכור". "וּבְכוֹרְךָ גָּאָלְתָּ" – הכוונה לעם ישראל כולו.

בשם הגאון מווילנא הובא פירוש על המילים "וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ". מה פירוש "פדיתנו"? פדיון הוא החלפה. באותו לילה, כביכול, הרג ה' את בכורי מצרים במקום בכורי ישראל. בכורי מצרים היו הפדיון של ישראל.

ב👑

מחלוקת על הבכורה

בשורה אחת: מצרים טענה שהיא הבכור של העולם, וה' הראה שהבכור האמיתי הוא עם ישראל.

כדי להבין את עומק הדבר, צריך לדעת במה האמינו המצרים. הם עבדו את הטלה, שהוא המזל הראשון שבמזלות. הם עבדו את הנילוס, ונאמר שהוא הנהר הראשון מארבעת הנהרות שיצאו מעדן, פישון. ואצלם, כך הובא, היה הבכור כמו דמות נערצת, כמעט אליל.

מצרים הייתה באותו זמן האומה החזקה בעולם. היו לה חוכמה, כוח וכישופים, והיא החזיקה את עם ישראל בכוח, כך שלא יוכלו לצאת. מצרים ראתה את עצמה כראשונה, כבכור של העולם.

ובא הקדוש ברוך הוא ואמר לפרעה: "שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי... הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ". כאילו אמר: אתה חושב שאתה הבכור? אראה לך מי הבכור. עמי הוא הבכור. כאן התנהלה מחלוקת של ממש: מי הוא הראשון והחשוב בעולם. ויציאת מצרים היא ההכרעה במחלוקת הזאת. לא בוויכוח של מילים, אלא במעשים שהעולם כולו ראה: כל מה שמצרים ראתה בו ראשון וחשוב, נשבר לעיניה, ועם של עבדים יצא לחירות ביד רמה.

ג🌅

הכל ראשית

בשורה אחת: ביציאת מצרים ה' הכה את כל ה"ראשית" של מצרים, ובחר בעם ישראל כראשית שלו.

שימו לב איך כל פרט ביציאת מצרים קשור לראשית. ה' התחיל במכת דם, והכה את הנילוס – הנהר הראשון, האל של מצרים. אחר כך ציווה לקחת את הטלה, המזל הראשון, ולשחוט אותו לקרבן פסח. איפה האל שלכם? ובאותו לילה הכה את הבכורים – הראשית של מצרים. כולם, אחד אחד.

ומתי זה קרה? בחודש ניסן, שהוא ראש השנה לחודשים, החודש הראשון. והגאולה עצמה באה מיד עם הבוקר, בראשית היום, בלי לחכות רגע. וה' עצמו עשה זאת, "אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ".

ומה ציווה עלינו לאכול? מצה. לא לחם, שמחכים לו עד שיחמיץ ויתפח לאט לאט, אלא דבר שנעשה מיד, מהר מהר. זה זכר לחיפזון, וגם זו ראשית: דבר שלא חיכה.

אם כן, הקדוש ברוך הוא, שהוא ראשית הכל, הכה את הראשית של הטומאה, שהיא מצרים, ובחר בראשית של הקדושה, שהיא עם ישראל. בשעת הראשית, בחודש הראשית, ובאכילת מצה של ראשית.

שאלה 3/3טרם הצבעתם

🧄 ראשית

איזו תשובה מהפרק הזה הכי מדברת אליכם? (העמודות: חלקה של כל תשובה בפרק, לפי מספר מילים)

📋 התשובות המלאות

א🎉

לעשות מפדיון הבן עסק גדול

בשורה אחת: פדיון הבן אינו טקס קטן, אלא הכרזה שעם ישראל הוא הבכור של ה'.

ומכאן מובנת המצווה "קדש לי כל בכור". מאז יציאת מצרים ציווה ה': את הבכור שלכם תקדישו לי. ומה פירוש הדבר בפועל? אל תעשה את פדיון הבן בשקט, כדבר קטן. עשה ממנו עסק גדול: סעודה, אורחים, שמחה ודברי תורה.

למה? כדי שעל ידי פדיון הבן אנשים ירגישו וידעו מי הוא הבכור של הקדוש ברוך הוא – עם ישראל. פדיון הבן לא נועד רק לזכור את הבכור הזה, הילד הקטן שבידי האב. הוא נועד לזכור שה' הכה את בכורי מצרים ובחר בעם ישראל להיות הראשית שלו, הבכורים של העולם כולו.

וכמו שאנו עושים עסק מן הבכור שלנו, כך אנו מזכירים לעצמנו שגם הבכור של בורא עולם הוא דבר גדול, ושאנחנו הבכור הזה. מי שמשתתף בפדיון הבן, משתתף בהכרזה על בחירת ישראל.

ב✨

מה פירוש "קדש לי" באדם

בשורה אחת: קידוש הבכור באדם הוא להזכיר ולפרסם שעם ישראל הוא הבכור והראשית של ה'.

עכשיו אפשר לחזור לשאלה ששאל אותו יהודי את הרב אלישיב: איך מקיימים "קדש לי כל בכור" באדם? בבהמה יש מעשה ברור, אבל באדם הבכור נפדה, ונשאר אצל הוריו. מה נשאר מן ה"קדש לי"?

לפי ההסבר שבשיעור, הקידוש אינו רק מעשה טכני של נתינת חמישה סלעים לכהן. הקידוש הוא ההכרה והפרסום. כשאב עומד עם בנו הבכור, ומזמין את משפחתו ואת חבריו, ועושה מן המעמד שמחה גדולה, הוא מקדש את הבכור בכך שהוא מזכיר לכולם למה הבכור חשוב כל כך: כי ביציאת מצרים ה' בחר בבכורים של ישראל, ובעם ישראל כולו, להיות שלו.

ולכן גם מי שאין לו בן בכור שותף במצווה הזאת. הוא מניח אותה בכל יום בתפילין, ומזכיר אותה בכל יום בתפילה: "וּבְכוֹרְךָ גָּאָלְתָּ". כל יהודי הוא חלק מן הבכור של ה', ונושא על ראשו את הזיכרון הזה.

ג🧄

למה דווקא שום

בשורה אחת: לשום קוראים "ראש", ולכן הוא מזכיר בפדיון הבן שישראל הם הראשית.

ועכשיו הגענו לשום. ידוע מנהג, בעיקר אצל אשכנזים, לחלק בפדיון הבן ראשי שום יחד עם קוביות סוכר, וכל אחד לוקח לסגולה. מה הקשר בין שום לפדיון הבן?

התשובה פשוטה ויפה. לשום קוראים "ראש": קונים "ראשי שום". לשום יש ראש. הרב התלוצץ ושאל: האם יש עוד ירק שקוראים לו ראש? אולי "ראש בטטה"? אין דבר כזה. דווקא אצל השום מצוי השם הזה.

ולכן מחלקים ראשי שום. הבכור מסמל את הראשית – בכור וראשית הולכים יחד, כמו שהבכור הוא הראשון. וכשאדם לוקח ראש שום בפדיון הבן, הוא נזכר שה' בחר בנו להיות הראשית: ההתחלה, העיקר והתכלית של הבריאה. כך גם דבר קטן כמו שקית שום נעשה תזכורת לבחירת ישראל.

ד📦

ראשית על הראש

בשורה אחת: פרשת הבכור עומדת ראשונה בתפילין של ראש, כי היא פרשת הראשית.

עכשיו אפשר לחזור לשאלה של התפילין. למה הפרשה הראשונה בתפילין של ראש היא "קדש לי כל בכור" ולא "שמע ישראל"? כי עניינה של הפרשה הזאת הוא לזכור שאנחנו הראשית של הקדוש ברוך הוא. ופרשה שכל עניינה ראשית, חייבת לעמוד בראשית. אין לה מקום אחר.

ויש עוד רמז: דווקא על הראש מניחים אותה. הראש הוא הראשית של הגוף, והשום נקרא ראש, והבכור הוא ראשית. הכל נקשר אל אותה נקודה: עם ישראל נבחר להיות ראש וראשון.

ונאמר שהאחרית תהיה כראשית: הגאולה העתידה תהיה כמו הגאולה הראשונה ממצרים. כמו שאז ראה העולם כולו מי הבכור של ה', כך יבוא יום, ובקרוב, שהעולם כולו ירגיש שהעם החשוב ביותר, הראשית של הבריאה, הוא עם ישראל, וכולם ירצו להתקרב אליו. יהי רצון שנזכה לראות זאת במהרה, אחרית כראשית.

🗳️ הבחירות שלכם

  1. עוד לא בחרתם – לחצו על אחת התשובות בכל שאלה.
הודיה וקרבה לה' · משפט מתוך השיעור
כל יהודי הוא חלק מן הבכור של ה', ונושא על ראשו את הזיכרון הזה.
← למקום המשפט
📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה